משטחי הבוצ'ר הגולמי לצד השיש המבריק יוצרים איזון מושלם בין חומרי הגלם.
בניגוד לטרנדים שבאים והולכים – השילוב הייחודי הזה מצליח לשמור על יופיו למשך שנים רבות.
בכל מקום אנחנו שומעים היום את המונח בוצ'ר, המונח נהיה למילה נרדפת עבור פלטה מעץ מלא, אבל מה בעצם משמעות המונח "בוצ'ר בלוק"??
מאחורי משטחי הבוצ'ר (קרש הקצבים), מסתתרת היסטוריה מעניינת וסיפור של ממש. המשיכו לגלול מטה, ותנו לנו לספר לכם על קרש הקצבים.
הקצב השאפתן מאנגליה
זו המאה ה-18 בעיירה קטנה בשם צ'סטרפילד באנגליה, והקצבים עובדים על משטח שהוא בעצם בול עץ גדול ופשוט שעומד בקצביה. בחור מקומי בשם ג'ון, נגר מנוסה עם ידע בטיפול בבשר, מחליט ליצור משטח עבודה מהפכני ומתקדם. לאחר שהוא מקציע, משייף ומדביק את חלקי העץ הקטנים כאשר הסיבים של העץ כלפי מעלה, ג'ון מוביל את היצירה לנפח שמלפף חישוק ברזל סביב העץ ומניח את המשטח על רגליים יצוקות ויציבות.
אחרי למעלה מחודש של עבודה (ובעזרת כרכרה וארבעה גברים חסונים) מגיע המוצר הכבד והחדשני אל הקצביה המשפחתית של ג'ון: הבו'צר בלוק הראשון.
אז מה בעצם ג'ון עשה? שלושה דברים:
ראשית, ג'ון כיוון את סיבי העץ כלפי מעלה, פעולה שהגנה מפני חיתוך הסיבים ושחיקה, גם של העץ וגם של הסכין. זאת כיוון שלהב הסכין נכנס בין סיבי העץ ויוצא, במקום לעבוד נגד כוון הסיבים ולחתוך אותם.
דבר שני, שיטת ההדבקה של יחידות העץ הקטנות על פני חתיכות גדולות, חיזקה את המשטח משמעותית. ולבסוף, חישוק הברזל שנכרך מסביב למשטח מנע מהעץ להיסדק, להתרחב ולהתפרק.
בדיוק כך הפך הבוצ'ר בלוק, לנפוץ בשימוש אצל כל קצב אמיתי.
מאוחר יותר, גם יוצרו רצפות עץ באותה השיטה, כלומר- שסיבי העץ פונים כלפי מעלה ובכך הם מונעים שחיקה של החומר ועמידות הרבה יותר גבוהה, אלו היו רצפות עבור מקומות הומי אדם ופעילות הדורשת עמידות גבוה של המשטח, כמו רצפות השווקים באירופה או גרמי המדרגות במבני מגורים.
הבוצ'ר בלוק מקבל טוויסט מודרני
הרבה מתהליך הייצור של ג'ון הקצב, נשאר גם בשימוש היום וניתן לראות שימוש באותה השיטה כאשר מדובר בקצב אמתי שעושה שימוש בקרש החיתוך יום יום.
אבל מה שנקרא היום בשוק "בוצ'ר בלוק" כבר אינו נאמן לכוון הסיבים כלפי מעלה, התכונה העיקרית והחשובה של משטח בוצ'ר בלוק אמתי.
במשטחי הבוצ'ר המודרניים, נבחרים עצים חזקים וגושניים כמו אלון, אגוז, מהגוני ובוק, עצים קשים ובעלי עמידות גבוהה כלפי הנפות הסכין.
בדומה לגרסה העתיקה, גם בתהליך העבודה המודרני נגזרות מהעצים רצועות שעוברות תהליך ייחודי של הדבקה ושל חיבור בצורת שתי וערב ומכאן השימוש במונח בוצ'ר.
הפעולה נעשית באמצעות מכשור מתקדם שנותן תוצר מדויק הרבה יותר. אותה השיטה מאפשרת לבחור את הטקסטורות החלקות ואת הטקסטורות הצפופות שבעץ – ולאחד אותם ליצירת משטח עבודה עבה עם תכונת חוזק.
בשלב הגימור והטיפול במשטחי העץ, יש להשתמש בשמנים שאינם מזיקים למאכל, משיחה בשמן על בסיס אגוז, או בשמן זית.
התאקלמותו של הבוצ'ר במטבח הישראלי
ישראל של היום, מחבקת בחום רב את משטחי הבוצ'ר המודרניים. השימוש חוצה את גבולותיו של המטבח המקצועי. המראה הייחודי וכושר העמידות הגבוה הוביל הרבה מהמטבחים הביתיים הישראליים, לאמץ את השימוש בבוצ'ר בלוק בעל השורשים האירופאיים שנפוץ מאוד במדינות אירופה ובצפון אמריקה.
אחת מהסיבות להתקבלות הבוצ'ר בחיבה כזו גדולה על ידי הישראלים, טמונה ביכולת שלו להפיח בכל מטבח מודרני תחושה כפרית ביתית, מראה חם ואווירה מזמינה.
את משטחי הב'וצר אפשר למצוא כשהם משולבים בכול מיני סגנונות עיצוב. למשל, במטבח אחד ייבחר גוון זהה ותואם למשטחי עץ המלא המרכיבים את החלל כדי ליצור מראה מודגש, אחיד ועשיר. ואילו במטבח אחר, ישולב משטח הקצבים לצד משטחי שיש גרניט ואפילו נירוסטה בטוויסט מעט מודרני.
לא משנה באיזה גוון וסוג של עץ בחרתם, ומה ההעדפה הכפרית שלכם – הקסם שספוג באותו בוצ'ר בלוק והניחוח ההיסטורי, בהחלט משדרגים את המטבח והופכים אותו לאגדה נחמדה עם סוף טוב שעושה חשק לבשל איזה נזיד בשר טעים.
ולסיום- גם היום, ניתן למצוא כמה בעלי מקצוע הנאמנים לחוכמת העבר, אשר מייצרים בוצ'ר בלוק אמתי על פי כל אותם התכונות שציינו בכתבה.
מעבר לכך, כיום ניתן להזמין בוצר לפי מידה ולהתאימו לכל סגנון – ממטבח בסגנון כפרי, פרובנס ועד למטבחי יוקרה.